כל בית צריך הנדלר

הסצינות המתוארות בעבודותיו הן מופעים מוכרים לכל מי שבילה ברחובות תל אביב בשנים עברו, או ישבה במרפסת ביתה לשתות כוס לימונדה צוננת בערבו של יום קיץ לוהט . הנדלר צופה כבדרך אגב בהתרחשויות היממה: מטאטא הרחובות, הסבל, הרוכלים/ות בשוק- דמויות גנריות שעשויות היו להתהלך בכל עיר עברית צעירה, אי אז לפני וסמוך לקום המדינה- לפני "המטרופולין" ותכניות התמ"א.

חוף ימה של תל אביב, גן השקמים המארח זוגות אוהבים, קרנות הרחוב בה פורשים סוחרים את מרכולתם – כל אלה מהווים את  "אבות המזון" בעבודותיו של הנדלר, ושל תל אביב הקטנה.

את המתואר ברישומיו, שאף הנדלר להציג בכל בית. הוא נדד מדלת לדלת בניסיון למכור את עבודותיו, סירב לתווכן ע"י קטלוג או תצוגה, והאמין בהעברה נטולת גישור  בין היוצר למשכנה הסופי של עבודתו. בצניעות ובפשטות הצהיר כי עבודתו- פרנסתו, שכל דירה הינה גלריה.  כך נוצר "המטבע" -כל בית צריך הנדלר ולהיפך.

הפער בין המכירה בפרוטות, מדלת לדלת, לבין ההערכה הרבה לכשרונו ולרישומיו העדינים בציפורן והמגוונים בכתמי צבעי מים, מלווה גם את המיתוסים הקשורים בחייו- האמן המוכשר שוויתר על תהילתו לטובת בת זוגו ובת טיפוחיו- אביבה אורי. הוא מכר את עבודותיו בפרוטות על מנת לדאוג לצרכי היצירה שלה. האמן הסיזיפי שעבודותיו תלויות בכל מקום למעשה לא השתייך לשום זרם או אסכולה, והילך, כבתוך ציוריו, בשולי הברנז'ה האמנותית.

כנביא בעירו, חזה הנדלר  את החזרה לחיים עצמם. לפשטות הבראשיתית, לישיבה בקרנות הרחובות בחולצה לבנה ומכנסי חאקי, לחיפוש אחר החברותא במרפסת נטולת מזגן, בתל אביב הלבנה, הנקייה, הבשלה והשבעה.

התערוכה "כל בית צריך הנדלר" שמחה לשתף אתכם ברגעי הקסם של תל אביב הקטנה, ומזמינה אתכם להתאהב, כמונו-  בקווים, בכתמים, בקומפוזיציות המושלמות שמרכיבים ומנציחים את הזמנים שהיו ולהחיות אותם, ולו לרגע קט.